תרבות השקר

הרגל מהותי אחד מתוך כמה שנהיה חייבים להיפרד מהם בשמחה בעידן החדש, הוא תרבות השקר. לא כמשאלת לב אלא יותר כאין ברירה, שיוליד הבנה ורצון וכמיהה - לאמת.

לשקר אין רגליים. ואין לו לאן לברוח. סופו של כל שקר להתגלות במפח נפש ובהכאבה צולקת. שקר אינו יכול לחיות עם שלוה פנימית, אהבה בריאה או שלום עולמי. הללו יקיאו את השקר מתוכם. כשמשקרים לי אני שואל את עצמי מאין זה בא ולאן זה הולך. ובעיקר מדוע? חוט האנרגיה האותנטי נחתך באותה השניה.

בני זוג שיש ביניהם שקר אינם בני זוג. לכל היותר הם שותפים לגידול הילדים האומללים שלהם ביחד. אומללים כעובדה, כיון שהוריהם לא מביאים להם את התדר המתקיים באהבה בריאה שיודעת לא לשקר אחד לשני. דוגמה אישית.

שלום פנימי וחיצוני לא יכולים להתקיים במתחם השקר.

שמחה פנימית וחיצונית יציבה ומשגשגת וארוכת טווח לא יכולה להתקיים במתחם השקר.

כשהשקר חי בי המלחמה תחיה בי. הורות עצובה תחיה בי. מועקות ומחלות ודכאון יצמחו ממני.

בחדר הגישור, חוסר אותנטיות ומחיה במתחם השקר העצמי או הדואלי מתגלים במהרה. ואין יכולת לעבור לשמחה כל עוד אנו לא משחררים את עצמנו מהדפוס.

בשקר אנחנו לא נילחם. מהשקר אנחנו נירפא, זוגות זוגות ואיתם נרחיב, מהתהומות אליו הוביל את כולנו.