תדמיינו לרגע
אתם אחראים לחיוך של הילדים שלכם. לא כבוד השופט. לא עורכי הדין.
תדמיינו לרגע שלצערכם, באמצע החיים, מה שתכננתם, מה שחלמתם, התפוצץ.
פיצוץ כזה שמלא בכל הטוב שיש לפיצוץ להציע..
ריב, כעס, טינה, רעל, התחשבנות, שנאה, כל החבילה.
תדמיינו גם את הפנים של הילדים שלכם, תדמיינו את החיוך שלהם, את הצחוק המתגלגל, הכן, הילדי, זה שמתפרץ מהם בטבעיות.
מי בעצם הולך לשלם את המחיר?
מחיר הפיצוץ, עורכי הדין, בתי המשפט, מחיר הסכסוך על כל רבדיו. הם הולכים לשאת על כתפיהם את כובד המשקל של הפיצוץ שלכם. הילדים שאתם בראתם, אלו המחייכים, הצוחקים, השמחים..
הם לא בחרו בזה, הם לא אחראים לזה, 'הם לא רואים שחור כי הם בתוך האור'. אל תתנו לזה לקרות.
עכשיו תדמיינו, רק לרגע קטן, שיש אדם בעולם הזה שמפיץ אור כל כך גדול, מסנוור, שיכול לצבוע את כל הפיצוץ הזה בשלל צבעי הקשת.
נשמע בלתי סביר על גבול הלא הגיוני, נכון? הרבה יותר 'קל' להתקע בהוא עשה לי והיא אמרה לי, והוא אשם והיא רעה, כי הוא בגד, כי אני לא רוצה לראות אותו, נמאס לי, נמאס לו, כי הוא והיא והיא והוא.. והופ, החיוך של הילדים נעלם. והופ, גם הכסף. והופ, אתם בלופ ונשמות קטנות בעולם הזה משלמות את מחיר הסכסוך.
אתם אחראים לחיוך של הילדים שלכם. לא כבוד השופט.
אתם שואפים להגביר את השמחה שלהם. לא עורכי הדין.
את, אתה, יכולים לבחור אחרת.
גם לי אמרו שאני מדמיינת, שאין דבר כזה, שאנשים לא משתנים, שאין מחילה, שאין סיכוי ושבגדול מאותו היום נועדנו לשנוא.
אז אמרו. אנחנו אמרנו אחרת.
תדמיינו אתכם מלווים אותם ביחד לחופה, תדמיינו אתכם גאים בהם על כל הישג, קטן כגדול, תדמיינו אתכם מחייכים, אותם מחייכים, את סבא וסבתא שלהם מחייכים.
תדמיינו שני בתים שאליהם מגיעים ילדים שמחים ומהם יוצאים ילדים שמחים. זה לא מדע בדיוני.
היום, בזה הרגע, קחו אחריות על החיים שלהם. החיים שאתם בראתם לעולם הזה, שימו את האגו בכיס הקטן של הג'ינס, כי עם אגו לא הולכים למכולת, אבל עם הכסף שתשלמו לעורכי הדין - כן.
אין צורך לדמיין יותר.
יש אדם שזו המציאות שבכוחו, חוכמתו, דרכו, הוא יכול לעזור לכם לברוא.
הוא לא קוסם, גם לא אמן אשליות, הוא פשוט האדם שאתם צריכים לפגוש. הוא מגשר בחסד עליון, הוא הדרך הבטוחה לחיים בריאים, טובים, מאוזנים ומאושרים עבור הילדים שלכם. כן, גם בשני בתים.
מהרעל היה לכם מספיק. תקחו אחריות, תבחרו אחרת, תעלו כולכם על דרך המלך.
