איזה מין חבר אני?

שאלה: אני כרגע במצב של לראות זוגות הורים שעשו סיבוב של 180 מעלות, מכסאח אימה לחיבוק וצחוקים, כשכל זה קורה מולי מהתחלה ועד הסוף במסגרת הליך גישור. מבלבול לכיוון ברור. מכאבי לב לאנחות רווחה.

אלה הורים כמו הזוג המדהים שהבוקר סיימו הליך בחתימת הסכם ביניהם אחרי שנתיים של כאבי לב וסבל הדדי. כלא מאמינים.

והשאלה שלי, במצב כזה, מה אני עושה כאשר יש לי חברים וקרובים שאני מכיר ואוהב, שיודעים על האפשרות אבל משהו במבוכה של להיחשף מולי כנראה מונע מהם להגיע ואני רואה כיצד הם ממשיכים לסבול, אולי בלי סיבה שלא ניתנת לפתרון כפי שקורה לנו מדי יום.

האפשרויות שלי:

א. לא לעשות כלום. הם יודעים עלי. במוכנות ובבשלות שלהם הם יגיעו. הקונטרה לזה היא שלילדים שלהם אין זמן. הם חווים כבר תקופה כאבים חזקים מאוד. האלימות במשפחה גדלה בכלל החברה. כולנו שלובים. נישאים ילדינו אלה עם אלה. ממש אין זמן לחכות עד שהורים יבשילו והילדים עד אז יחוו גהינום.

האפשרות השניה היא מה שאומר לי אודי: ״אתה בגמילות חסדים ובדיני נפשות של הצלת ילדים. תבין את זה כבר, נודניק. מבחינה הלכתית רב יוציא לך היום היתרים למה שתבקש שיעזור לך להביא שלום בית. זה אומר ברור לדפוק להם על הדלת. יומיום. אחרת הם עלולים להגיע אליך במצב של ריקבון רב-מערכתי מתקדם״.

איזה מין חבר אני?

אם אני לא יושב אצלם יומיום. עד שזה קורה אני לא רודף שלום בסטנדרטים של עצמי אפילו.

24.6.22