הורים, אל תאפשרו נתק

*** הפוסט הזה קשה לקריאה ומיועד להורים לילדים משותפים שאינם מדברים ביניהם או לאנשים שמכירים הורים שכאלה ***

אל המסקנה הבאה הגעתי מתוך עיסוק בתחום גישור המשפחה:

הורים לילדים משותפים שלא מדברים ביניהם = כאב שמחלחל יום ביומו מהם אל הילדים עד לרמה שהוא יכול להוביל לרצח של אב את בתו או לרצח של סבא את הסבא השני בעקבות גירושים של הילדים שלהם, מקרים מישראל של החודש האחרון.

וכן להתאבדויות של אחד ההורים ולניסיונות התאבדות של ילדים. על שני האחרונים אין איסוף נתונים או מידע מדויק וההתמודדות הקולקטיבית של החברה בישראל היא הדחקה והכחשה, בהמשך לדיונים בדלתיים הסגורות.

אינני מדבר כלל על תופעות שאינן מגיעות לכלי התקשורת, של סבל יומיומי, אובדן כספי, אובדן בריאות ורווחה וריכוז. תופעות על ילדים כגון הפרעות אכילה, הפרעות לימודיות, בריאותיות, נפשיות, שנמשכות לדורות, ניכור הורי, סרבנות קשר, ניתוק מלימודים, אלימות, הידרדרות לפשע.

קשר ישיר בין התופעות הללו על ילדים ובין רמת וטיב הקשר בין הוריהם.

המסקנה הזאת עבורי היא חד-משמעית ומוכיחה את עצמה יום אחר יום ולכן אני חש חובה, רצון וצורך לשתף בה. צעד קטן של היום במתחם המלחמה ("מי מתאשפז מרצון בבית המשפט?"), מוביל במרחק השנים לרצון ליטול חיים זה מזה ולדאבון ליבנו, לרצון בלתי נתפש ליטול גם את חיי ילדיהם בדרך. שדה קרב.

אנא הורים אל תאפשרו מצב של נתק ביניכם. זה לא מה שהבטחתם לעצמכם ולילדיכם כאשר החלטתם להביאם לעולם ויצרתם נשמות בצלמכם.